טאנה נאזאן 2 تنه نزن ۲ .Taneh Nazan 2

מכתב וידויו של אריסטו כ״ה בִּשְׁבָט תשע״ה   Sat, 25 of Sh'vat, 5775 Sat, 14 February 2015  بیست و پنجم بهمن ماه ۱۳۹۳ در ایران اشغالی ומעשה היה בפילוסוף גדול המפורסם בעולם שנקרא אריסטו, שבימי זקנותו כתב איגרת לתלמידו אלכסנדר מוקדון מלך יון, בזה הנוסח: ברוך ה' הפוקח עיניים עוורות המראה לחטאים דרך ישרה. מהולל יהיה בתהילה הנאוה לו, כי איני יודע להללו על הרחמים והחסד הרב שעשה עמי, שהוציאני מן השטות הזו שהייתי שקוע בה כל ימי חיי, בעסק חכמת הפילוסופיה להסביר כל דבר בדרך הטבע שמובן עפ''י השכל. ועשיתי ספרים הרבה בחכמה הזו כחול אשר על שפת הים. עד שנתווכחתי עכשיו בערוב חיי עם חכם אחד מחכמי ישראל(שמעון הצדיק), ובדברו עמי הראה חכמתו הגדולה, והכרתי את מעלת התורה הקדושה שניתנה בהר סיני, והוא משך לבי בדברי התורה שהראה לי והסביר לי חידושים אמיתיים ופלאים שנעשו. ואני הייתי פרא שלא הבינותי שרוב הדברים נוהג אותם הקב''ה בדרך פלא חוץ מדרך הטבע. ומשראיתי כך, נתתי אל לבי לדרוש ולתור בחכמת התורה שכל דבריה מיוסדים על אדני האמת ואין היא כחכמת הפילוסופיה שהיא הבל. ולכן אתה תלמידי אלכסנדר המלך הגדול, אל ידיחו ספרי לא אותך ולא את חביריך הפילוסופים, שאילו היה בכוחי לאסוף את כל הספרים שחיברתי בחכמה הזאת בודאי הייתי שורף אותם באש כדי שלא ישאר שום דבר מהם. אבל אין הדבר בידי שכן ספרי נפוצו בכל העולם ואי אפשי לכנס כולם. ואני יודע יפה העונש החמור שיענישני בוראי על החטא הגדול שחטאתי שאיבדתי הזמן במו ידי והחטאתי רבים. ולכן בני אלכסנדר כתבתי המכתב הזה כדי להודיעך לך ולכל חביריך שרוב הדברים שרוצים להסביר בדרך הטבע כדי שיובנו עפ''י השכל דברי שקר הם. שבודאי הקב''ה הוא פטרונו של עולם והוא מנהיגו בכוחו הגדול. ומפני שמזלי גרם שספרי נפוצו בארצות המערב, אני מודיע עכשיו לכולם שלא יאבדו זמנם בהם, לא יסתכלו בהם ולא יגעו בהם בידיהם. שעוון גדול הוא לבלות הזמן על ספרי פילוסופיה שהיא שקר שאין לו רגלים. ועכשיו אני את נפשי הצלתי בזה שהודעתי את טעותי ואשמתי לא חמורה כ''כ על העבר, כי לא ידעתי. אבל עכשיו שגיליתי הדבר לבריות שחייתי בטעות ולבי נשרף על הזמן שכיליתי בהבלים, אוי לאלו שלבם נמשך אחר ספרי, בודאי יהיו בתחתית שאול. ודע שכפי שהורה לי אותו חכם מצאתי הרבה דברים בספר משלי שחיבר שלמה המלך שלא יגרר אדם אחר חכמת הפילוסופיה באומרו: ''לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה'' (משלי ז ה), אוי לעיניים שכך רואות, אוי לאוזניים שכך שומעות, אוי לי שכיליתי גופי וכוחי בדברים מזיקים. וזה שאתה משבח אותי ואומר שיצא שמעי בכל העולם בגלל הספרים שעשיתי, ומעריצים אותי הערצה רבה, בודאי טוב המות מזה שנפוצו ספרי בכל העולם. וודאי אלו שעוסקים בתורה ירשו חיי העולם הבא, ואלו שעוסקים בספרי ירשו גיהנם. ואף אני מוכן ליענש על כולם. וזה שלא כתבתי לך מכתב זה קודם לכן, כי חששתי שמא תכעס עלי ותעשה לי רע. אבל עכשיו גמרתי אומר להודיע לך הדבר, כי יודע אני שלפני שיגיע מכתבי זה לידך כבר אהיה נתון בארון עצים, כי הגעתי לסוף ימי. ושלום מן המורה אריסטו הפורש מן העולם, לאלכסנדר מלך יון הגדול. (מעם לועז פ' יתרו) אריסטו מגדולי הפילוסופים של התרבות המערבית. שיטתו בפילוסופיה היתה מקובלת כמה מאות שנים. בעוד שאפלטון שהיה מורו במשך כעשרים שנה ביסס את הפילוסופיה שלו על הרצוי, כלומר: על השאלה כיצד על אנשים לחיות כדי להגיע אל האושר. עסק אריסטו כהגדרתו בחקר המציאות עפ''י חוקי ההגיון. השפעתו הפילוסופית היתה גדולה הן על הוגי דעות נוצרים והן על חכמי יהודי ספרד. הרמב''ם שלמד את כתביו של אריסטו מצטט אותו תדיר בספרו ''מורה נבוכים'', ומכנהו ''ראש הפילוסופים''. אריסטו עמד לדעת הרמב''ם רק בדרגה אחת למטה מזו של נביא. וזה לשון הרמב''ם: ודעתו של אריסטו היא תכלית דעת האדם, מלבד מי שנשפע עליהם השפע האלוקי, עד שישיגו אל מעלת הנבואה אשר אין מעלה למעלה ממנה (איגרת אל ר' שמואל אבן תיבון). ''ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם'' ולא לפני עובדי כוכבים, שנאמר: ''כי לא כצורנו צורם ואויבנו פלילים'' (דברים לב לא), כשאויבנו פלילים זהו עדות לעלוי יראתם (רש''י). המדרש מספר על אלכסנדר מוקדון מלך יון המכונה אלכסנדר הגדול. מגדולי המצביאים והשליטים בתולדות האנושות. בהיותו בן 16 הפקידו אביו על המלוכה כשיצא למסע כיבושיו בביזנטיון, וכבר אז גילה אלכסנדר את כשרונו הגדול כמפקד וכמצביא. בהיותו בן 20 נרצח אביו בידי מתנקשים ואלכסנדר החל למלוך. אלכסנדר הלך וכבש מדינה אחר מדינה ושלט בכיפה. באחת ממסעותיו הגיע להרי החושך והיתה שם מדינה נהוגה בידי נשים, בראשה עמדה מלכת שבא וכל הממשל היה מסור בידי נשים. חברות כנסת שרות חברות פרלמנט שופטות וכו'. כשנודע למלכה שאלכסנדר מתכוין להלחם בה. שלחה אליו משלחת נשים מכובדת, וכה אמרה לו: אדוני המלך ירום הודו! שמענו על שמעך שאתה כבשת מדינות רבות תחת ידך בעוז ובגבורה. אך דע לך שמדינה זו נהוגה בידי נשים, ואם תנצח אותנו יאמרו הבריות מדינה של נשים ניצח, וכי גבורה היא לנצח נשים. ואם יעלה בידינו לנצח ולהביס אותך זו תהיה בושה וחרפה עבורך וכדי בזיון וקצף. אלכסנדר השתכנע וקיבל את דבריהן. אך אמר אני רוצה לראות את מנהגיכן תרשו לי לערוך ביקור כבוד בארצכן. כמובן שנענו בכבוד לבקשה זו ולקחו אותו אחר כבוד לכל המקומות. לתיאטרון לאצטדיון להיכלי התרבות ועל פי בקשתו הביאוהו לבית המשפט כדי לחזות כיצד המשפט והדין מתנהל שם. עמדו שני בעלי הדין לפני השופטת. השופטת נתנה את רשות הדבור לתובע. והוא החל לספר שמכר לנתבע את שדהו שהיתה ברשותו שנים רבות. הנתבע מצא בשדה אוצר ואינו מוכן לקחת לעצמו בטענה ''שדה קניתי אוצר לא קניתי''. אך אין ברצוני ליהנות מאוצר שלא שייך לי, אם הוא מצא את האוצר סימן שהתמזל מזלו ומן השמים גילגלו שיגיע לידו והוא שייך לו, שהרי שנים רבות האוצר היה מונח בתוך שדי ולא ראיתיו מעולם, וכשמכרתי את השדה מכרתי כל מה שהיה בתוכה. פנתה השופטת לנתבע ואמרה לו: מה טענותיך? אמר לה הנתבע. אכן קניתי שדה, ובדעתי היה לקנות שדה ותו לא, והאוצר שהיה טמון בתוכו שייך לבעל השדה ואיני מוכן ליהנות מאוצר שאינו שלי. השופטת אמרה: ניגש לפסק הדין. זה אומר כולה שלך וזה אומר כולה שלך. בבקשה תציגו בפני תעודת זהות. היא רואה שלתובע יש בן שהגיע לפירקו וכן לנתבע יש בת שהגיע לפירקה. אמרה להם: אני אעשה פשרה ביניכם. לך הטוען יש בן שהגיע לפירקו ולך הנטען יש בת שהגיעה לפירקה, אני מציעה תחתנו אותם יחד והזוג הצעיר יזכו במטמון והכל יבוא על מקומו בשלום. שני הצדדים הסכימו וכך נגמר המשפט. בתום המשפט רואה השופטת שאלכסנדר מוקדון המום מהדיון. אמרה לו: וכי לא שפטתי נכון? אם היה משפט כזה אצלכם, כיצד הייתם פוסקים? אמר לה אלכסנדר: אצלנו אין דיונים כאלה, בארצנו זה טוען כולה שלי וזה טוען כולה שלי. שאלה השופטת: ואם היה מגיע בפניך דיון כזה, מה היית עושה? אמר לה המלך: הייתי עורף ראשו של שוטה זה וראשו של זה, שולח את שניהם מעל פני ולוקח את המטמון לעצמי. שאלה אותו מלכת שבא, האם השמש זורחת בארצכם? ענה לה המלך: כן. המשיכה לשאול: האם יש בהמות בארצכם? ענה לה: כן. השיבה לו המלכה: אם היא זורחת זה לא בזכותכם אלא בזכות הבהמות, שנאמר: ''אדם ובהמה תושיע ה''' יש פעמים שהאדם נושע בזכות הבהמה. לאחר הדיון ניגשו לסעוד את לבם. ציותה המלכה שיגישו לאלכסנדר, לחם מזהב על מגש זהב ויביאו לו סכו''ם מזהב, וישבו לאכול. הוא רואה כיצד כולן אוכלות בתיאבון ועליו נגזר רק בעיניך תביט. שאל את המלכה: מדוע הגישו בפני לחם מזהב? ענתה לו המלכה: כפי שפסקת את הדין, ראיתי את תאוותך לזהב לכן הגישו בפניך אף אוכל מזהב. אוהב כסף לא ישבע כסף, אתה חפץ בכסף וזהב הנה לך כסף וזהב. המלך שהיה נבון וחכם ירד לסוף דבריה והתרשם מאוד מחכמתה. כשיצא אלכסנדר ממדינתן כתב על שער העיר: אני אלכסנדר מוקדון שוטה הייתי כל ימי, ולא ניתנה לי הדעה אלא במדינה זו. במסורת חז''ל נשתמרו סיפורים אודות מפגשים שהיו בינו לבין חכמי ישראל. פגישתו עם שמעון הצדיק הכהן הגדול משיירי כנסת הגדולה, זקני הנגב. עמים שונים שטחו טענותיהם בפניו נגד עם ישראל. אנשי אפריקה מזרעו של כנען, אנשי מצרים, בני ישמעאל. תוכניות רבות עוד הגה המלך הצעיר, אך לפתע בהיותו בן 33 חלה במחלת הקדחת ומת. הובא לקבורה באלכסנדריה. אחר מותו נחלקה הקיסרות שהקים בין שלושת מצביאיו.