נושאים בפרשת אמור
לכוהנים קדושה יתרה ולכן דברים שמותרים ליותר בני ישראל אסורים להם. התורה מציינת שלכהנים אסור להיטמא (להיות בקרבת) למתים, פרט לבני משפחה קרובים. זו הסיבה שעד ימינו כוהנים נוהגים שלא להיכנס לבתי קברות. לכהן אסור גם לשאת אשה גרושה. לכהן הגדול איסורים נוספים - הוא יאנו רשאי להיטמא למתים כלל וגם אינו רשאי לשאת אשה אלמנה.
לכהן שבכל זאת נטמא, בשגגה, אסור להיות במקדש ואסור לו גם לאכול מבשר הקורבנות.
פרשת המועדות
פרשת המועדות מתארת את כל החגים ביהדות (למעט פורים וחנוכה שכמובן נקבעו לאחר כתיבת התורה). אמנם מדובר בחגים אולם התורה פותחת דווקא במצוות השבת.
שבת:חזרה על עיקר דיני שבת, יום קדוש שאסורה בו מלאכה כלל.
פסח וחג המצות: יש לשים לב שאלו שני ענינים שונים בי"ד מוקרב קורבן הפסח ולאחריו חג המצות (שאנו קוראים לו בימינו חג הפסח).
העומר: ממחרת השבת, יום לאחר חג המצות, ט"ז בניסן, מקריבים את קורבן העומר. קורבן ראשון מן התבואה החדשה. קורבן זה הוא קורבן משעורים שמבשילות לפני החיטה. הקורבן מהחיטה יוקרב לאחר ספירה של חמישים יום נוספים, בחג השבועות (סופרים שבעה שבועות).
מאחר והזוכרו עניני קציר, התורה שבה ומזכירה את חשיבות מצוות לקט שיכחה ופאה, מצוות שנועדו להשאיר חלק מהתבואה לעניים.
בראשון לחודש השביעי, זהו ראש הנשה. מצווים על שביתה ממלאה ותקיעה בשופר.
בעשירי לחודש השביעי, יום הכיפורים, מצווים על שביתה ממלאה ועל עינוי הנפש, צום של אכילה ושתייה ועוד איסורים.
בחמישה עשר לחודש השביעי, חג הסוכות, מצטווים לשבת בסוכה, ומצטווים על נטילת ארבעת המינים: פרי עץ הדר - אתרוגף כפות תמרים - לולב, ענף עת עבות - הדס וערבי נחל -ערבה.
לאחר פרשת המועדות בא ציווי על הדלקת המנורה (דומה לציווי בפרשת תצווה). את המנורה יש להדליק מדי ערב בזמן זך. כמו כן, מתואר השימוש בכל קודש אחר שבמשכן בשולחן לחם הפנים עליו יש לסדר מדי שבוע 12 לחמים. לאחר שהלחמים מוחלפים הכוהנים יכולים לאכול מהם, בטהרה.
וספרתם לכם ממחרת השבת...
לאחר ספירת העומר אנו אומרים:
"הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו אמן סלה"
מדוע אין אומרים זאת במצוות אחרות?
הסיבה היא שמהתורה מצוות העומר נוהגת רק בזמן המקדש ואילו "בזמן הזה" המצווה היא רק מדרבנן , ולכן אנו מתפללים שייבנה המקדש ונוכל לשוב ולקיים את המצווה כפי שהיא מן התורה.
סיכום פרשת אמור
פרשת אמור פותחת בציווים נוספים לכוהנים. כמו שראינו בפרשת אחרי מות, אחרי
שדיני הטומאה והטהרה נשנו לעם ישראל עוברים לדון בעניינים נוספים הקשורים לכוהנים, גם ענייני הקדושה הכלליים לכל עם ישראל נאמרו כבר בפרשת קדושים ושני הפרקים הראשונים בפרשה כוללים עניינים נוספים לכוהנים בלבד. הכוהנים בגלל מעמדם ועבודתם בבית המקדש מחויבים יותר לדיני הקדושה, גם בחיי האישות (איסור על כהן לשאת אשה גרושה, ולכהן גדול אף אשה אלמנה), גם בחיי היום יום (שמירה מיוחדת בטהרה ולא לטמא את הקודשים) וגם בעבודת בית המקדש (להקפיד ולראות את הקורבנות המובאים שאין בהם פגמים). הדין הבא לאחר מכן הוא כללי בדיני הקורבנות. אין להקריב קורבן שגילו מתחת לשמונה ימים וכמו כן אין להקריב שור ואת בנו ביום אחד (ולהלכה זו חשיבות מעשית ובפרט בתקופת הרגלים שהקורבנות מרובים ועל מוכרי הבהמות לקורבנות להיזהר במיוחד). פרק כ"ג, לבה של פרשת אמור הוא פרשיית המועדות (הנקראת בא' חול המועד פסח ובחג הסוכות). פרשייה זו מפרטת את כל המועדות החל מפסח ועד לסוכות בעיקר פרטיהם. קורבן פסח, אכילת מצות, ספירת העומר, תקיעת שופר, צום יום כיפור, סוכה וארבעת המינים - כל המצוות האלו מופיעות בפרשייה. בקריאת הפרשייה כדאי לשים לב לתחילתה העוסקת בשבת ולסיום הכפול של חג הסוכות שלאחר שנראה שהפרשייה מסתיימת היא ממשיכה ומוסיפה לנו עניינים של חג הסוכות. על נושאים אלו נאמרו מאמרים רבים וניתן למוצאם ברשת (הנה לדוגמה מאמר של הרב אלחנן סמט בנושא). סיום פרשת אמור מתאר נושאים נוספים בעבודת המשכן: הדלקת המנורה, ולחם הפנים. הפרשה מסתיימת בסיפור מעשה, חריג מספר ויקרא (הכולל בעיקר מצוות) אודות איש שהוא בן אשה ישראלית ואביו מצרי המקלל את ה'. שם האיש אינו מוזכר, אולם שם אמו ושבטה מוזכרים בתורה לדראון עולם. דינו של האיש חמור ונגזר למיתה בסקילה. לעיון נוסף בפרשת המקלל עיינו במאמרים של הרב אמנון בזק והרב מאיר שפיגלמןהיחס לבעלי מומים הוראת התורה כי כוהנים בעלי מומים פסולים לעבודה, קשה וצורמת לקורא בן ימינו. מה אשמים הכוהנים במום שיש בהם ומדוע מום זה פוסל אותם ולמה בכלל יש הפלייה? מספר רבים מארגון צוהר, ענו על שאלות אלו בעלון השבועי של הארגון. הרב רונן לוביץ' קובע שמעבודת בית המקדש אין להסיק על מציאות אחרת. בית המקדש דרש גם הידור חיצוני כארמון מלך (וגם הידור פנימי ולכן גם כוהנים עם מומים בלתי נראים פסולים). התורה מחייבת יחס מכבד לבעלי מוגבלויות למשל בפסוק: "לא תקלל חרש ולפני עיור לא תתן מכשול". הרב שי פירון מציע כי פסילת הכוהנים אינה מחמת המום, אלא מחמת החברה שאינה מסוגלת לקבל מום זה. כאשר מצב החברה ישתפר (כפי שקורה בימינו בהם יש הקפדה רבה על שילוב נכים ובעלי מוגבלויות, הבנה שלא הייתה בעבר), והחברה תהיה מסוגלת לקבל גם בעלי מומים הרי גם ההלכה תשתנה. שני הרבנים מביאים גם שינוי בהלכה, שכהן בעל מום רשאי לעלות לדוכן ולברך את הקהל. השינוי ההלכתי מקורו ביכולת של החברה לקבל את הנכה לתוכה כאדם שווה.
עיון במצוות השמן למאור
הציווי על הדלקת הנרות ולקיחת השמן לצורך כך מופיע בתורה פעמיים בהרחבה.
בפעם הראשונה בפרשת תצווה ובפעם השנייה בפרשת אמור. עוד קודם לכן בפרשת תרומה, מופיע "שמן המאור" ברשימת החומרים הנדרשים לבניין המשכן (שמות כ"ה ו). ננסה למצוא את הסיבות לחזרה הכפולה על עניין זה ותחילה נביא את המקורות (ההבדלים בין המקורות מודגשים לנוחיותכם).
המקור הראשון - פרשת תצווה - שמות כ"ז כ-כא
"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל-הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד-בֹּקֶר לִפְנֵי ה' חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
המקור השני - פרשת אמור כ"ד א-ד
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה לֵּאמֹר: צַו אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן מֵעֶרֶב עַד-בֹּקֶר לִפְנֵי ה' תָּמִיד חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם: עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת-הַנֵּרוֹת לִפְנֵי ה' תָּמִיד"
ההבדל הבולט ביותר הינו לשון הדיבור: "תצווה" מול "צו", והחידוש הגדול הוא בפסוק האחרון בפרשת אמור המזכיר את המנורה עצמה, שלא הוזכרה כלל במקור בפרשת תצווה.
הבדל לשון זה ותוספת ענין המנורה מסבירים את ביאורו של רש"י לפסוק: "זו פרשת מצוות הנרות. ופרשת ואתה תצווה לא נאמרה אלא על סדר מלאכת המשכן לפרש צורך המנורה. וכן משמע, ואתה סופך לצוות את בני ישראל על כך". הענין העיקרי מוזכר פה, וענין הדלקת הנרות נזכר במלאכת המשכן כדי שנדע לצורך מה נדרשת המנורה. ואולם ענין המנורה אינו מקדים מייד את המקור הראשון. בין תיאור המנורה בפרשת תרומה לפרשת תצווה עוד ענינים רבים ואכן הרמב"ן חולק על רש"י:
"ואיננו נכון בעיני, שאין הפרשה ההיא סמוכה לפרשת המנורה, וכבר נאמר (שם מ כה): ויעל הנרות לפני ה' כאשר ציווה ה' את משה, והנה המצווה והמעשה נזכרים ונעשים כבר. אבל צורך הפרשה הזאת לשני דברים, ששם ציווה ויקחו אליך שמן זית זך מאת בני ישראל, כלומר מאת כל איש אשר נמצא אתו שמן זית זך למאור עם שאר תרומת המשכן, וכן עשו כמו שנאמר (שם לה כז כח): והנשיאים הביאו וגו' את הבושם ואת השמן למאור. ואע"פ שאמר שם "חוקת עולם לדורותם", הוא על ההדלקה, ועכשיו כלה השמן ההוא שהביאו הנשיאים נדבה, וציוה שיקחו בני ישראל משל צבור לדורותם שמן זית זך כתית כשמן הראשון, כטעם ויקחו אליך פרה אדומה (במדבר יט ב), שיבקשו אותה ויביאוה הצבור. ושם עוד לא אמר אלא יערוך אותו אהרן ובניו וגו', והיה במשמע על המנורה או בלא מנורה אם תשבר או תאבד כאשר היה בשובם מן הגולה, ועכשיו אמר בפירוש (פסוק ד): על המנורה הטהורה, שלא ידליקו אלא על מנורה הטהורה"
לפי הרמב"ן הפסוקים הנוספים כאן מחדשים לנו. המילה תמיד (המופיעה שלוש פעמים ופעמיים בנפרד מהמונח "נר תמיד" - המופע היחידי בשמות) מדגישים כי המצווה הינה חובת הציבור לדורות, ואינה תלויה בתרומות, ובנוסף המצווה תלויה במנורה ובקיומה ומתקיימת רק בה.
הבדל דק נוסף הוא בנמען לציווי. בפרשת תצווה הציווי הוא ל-"אהרון ובניו" ואילו בפרשת אמור רק אהרון מופיע. ייתכן ואין בשינוי לשון זה כלום וייתכן שיש כאן אמירה ברורה שהכהן הראשי (הגדול) הוא אהרון (למרות שגם אלעזר ואיתמר היו כהנים משוחים ובמדרגת כהנים גדולים), וזאת על מנת למנוע אסונות נוספים כאסון אשר קרה לנדב ואביהוא, בניו הגדולים של אהרון. דווקא תחילת הפרשה יכולה לסייע לטענה זו. בתחילת הפרשה הניסוח הוא (ויקרא כ"א א): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה אֱמֹר אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא-יִטַּמָּא בְּעַמָּיו". הציווי אינו לאהרון כלל. הציווי לאהרון מופיע רק בפסוק י: "וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲשֶׁר-יוּצַק עַל-רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִלֵּא אֶת-יָדוֹ לִלְבּשׁ אֶת-הַבְּגָדִים אֶת-רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם". בכל מקרה קיים קושי בפסוקים אלו. בני אהרון, הינם כוהנים משוחים ואסור להם להיטמא לאף מת (ואכן משה אוסר עליהם להיטמא אלחיהם המתים בפרשת שמיני). אבל גם הניסוח השני אינו מתאים, לאהרון אין אחים כהנים (למרות שמשה שימש בכהונה תקופה קצרה של שבוע). אפרש לפרש את כל הציווי לדורות ואפשר גם לפרשת את פסוק י' כמדבר על אלעזר. אכן כאשר אלעזר מתמנה במקום אהרון אביו אין אנו מוצאים שהוא נמשח (משיחה זו תהיה מיותרת, הוא כבר נמשח בחנוכת המשכן), אבל מעבר התפקיד התבצע באמצעות העברת הבגדים המיוחדים (במדבר כ' כ"ו): "וְהַפְשֵׁט אֶת-אַהֲרֹן אֶת-בְּגָדָיו וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת-אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף וּמֵת שָׁם". מכאן ואילך העברת תפקיד הכהונה בוצעה הן במשיחה והן בהעברת הבגדי
הפטרה של פרשת אמור
הפטרת פרשת אמור היא
בספר יחזקאל פרק מ"ד
מפסוק טו ועד סוף הפרק.
פרקי הסיום של ספר יחזקאל עוסקים במעין סיור מאורגן שעושה לו הקב"ה במקדש בתוספות נבואות על בית המקדש העתידי. דברנו כבר בעבר (הפטרת שבת החודש) על כך שסדרי העבודה בספר יחזקאל שונים מאד מהכתוב בתורה ולא נהגו בבית שני. בתחילת פרקנו ובמהלך הסיור בבית המקדש מראה ה' ליחזקאל כיצד הכוהנים עצמם מתנהגים שלא כשורה. כוהנים אלא יודחו מעבודתם ולא יוכלו להמשיך בה, אבל משפחת כוהנים אחת היא יוצאת דופן ובה עוסקת ההפטרה. בפועל בתקופת בית שני, בפועל כוהנים מכל המשפחות והכוהנים הגדולים לא היו דווקא בני צדוק.
טו וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי וְעָמְדוּ לְפָנַי לְהַקְרִיב לִי חֵלֶב וָדָם נְאֻם ה' אלוקים:
זהו המקום השלישי (והאחרון) בספר יחזקאל בו מזכיר הנביא דווקא את בני צדוק. אני מכירים את צדוק הכהן עוד מימי דוד ושלמה. ייתכן שהכוונה אליו ולזרעו אולם מאחר ועברה תקופת זמן של ארבע מאות שנה, יותר נראה לפרש על דרך המשל שכהנים שהלכו בדרכו של צדוק (וגם לשמו יש משמעות) הם הכהנים שימשיכו לעבוד בבית המקדש. לאחר שיבת ציון, נפסלו כהנים רבים שלא יכלו להוכיח את ייחוסם ואולי סובבה ההשגחה את הדברים כך שהכהנים שנדחו מהכהונה היו אלו שלא ראויים לה.
טז הֵמָּה יָבֹאוּ אֶל-מִקְדָּשִׁי וְהֵמָּה יִקְרְבוּ אֶל-שֻׁלְחָנִי לְשָׁרְתֵנִי וְשָׁמְרוּ אֶת-מִשְׁמַרְתִּי:יז וְהָיָה בְּבוֹאָם אֶל-שַׁעֲרֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִית בִּגְדֵי פִשְׁתִּים יִלְבָּשׁוּ וְלֹא-יַעֲלֶה עֲלֵיהֶם צֶמֶר בְּשָׁרְתָם בְּשַׁעֲרֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִית וָבָיְתָה:יח פַּאֲרֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל-רֹאשָׁם וּמִכְנְסֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל-מָתְנֵיהֶם לֹא יַחְגְּרוּ בַּיָּזַע:
בגדי הכהנים מזכירים את הידוע לנו מהתורה.
יט וּבְצֵאתָם אֶל-הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אֶל-הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אֶל-הָעָם יִפְשְׁטוּ אֶת-בִּגְדֵיהֶם אֲשֶׁר-הֵמָּה מְשָׁרְתִם בָּם וְהִנִּיחוּ אוֹתָם בְּלִשְׁכֹת הַקֹּדֶשׁ וְלָבְשׁוּ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְלֹא-יְקַדְּשׁוּ אֶת-הָעָם בְּבִגְדֵיהֶם:
בגדי הקודש מיועדים רק לעבודה במקדש ויש לבצע הפרדה בין הכוהן כעובד במקדש ולבין הכוהן כאדם פרי מחוץ למקדש שם אינו רשאי ללובש בגדים אלו.
כ וְרֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ כָּסוֹם יִכְסְמוּ אֶת-רָאשֵׁיהֶם:כא וְיַיִן לֹא-יִשְׁתּוּ כָּל-כֹּהֵן בְּבוֹאָם אֶל-הֶחָצֵר הַפְּנִימִית: כב וְאַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה לֹא-יִקְחוּ לָהֶם לְנָשִׁים כִּי אִם-בְּתוּלֹת מִזֶּרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה אַלְמָנָה מִכֹּהֵן יִקָּחוּ:
דין איסור הגילוח הוא דין חדש לכהנים שלא מצאנו אותו בתורה, בגמרא מובא שלהלכה על הכוהנים להסתפר (כנראה הכוונה להתגלח) פעם בשלושים יום. גם איסור אלמנה הוא חדש. לכהן (פרט לכהן גדול) מותר לשאת אלמנה וכך ההלכה כיום. פירוש המילים "כסום יכסמו" קשה המפרשים מעירים שיש דמיון לכוסמת ואולי מנסים להביא סוג של תסרוקת, אך פירוש ברור לא מצאתי.
כג וְאֶת-עַמִּי יוֹרוּ בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל וּבֵין-טָמֵא לְטָהוֹר יוֹדִעֻם:כד וְעַל-רִיב הֵמָּה יַעַמְדוּ (לְ ִשְׁפָּט) [לְמִשְׁפָּט] בְּמִשְׁפָּטַי (וִשְׁפְּטֻהוּ) [יִשְׁפְּטֻהוּ] וְאֶת-תּוֹרֹתַי וְאֶת-חֻקֹּתַי בְּכָל-מוֹעֲדַי יִשְׁמֹרוּ וְאֶת-שַׁבְּתוֹתַי יְקַדֵּשׁוּ:
תפקיד נוסף של הכוהנים הוא לשמש כשופטים. בוודאי בעניינים הקשורים לקדושה וטהרה אבל גם בשאר ענייני התורה והמשפטים.
כה וְאֶל-מֵת אָדָם לֹא יָבוֹא לְטָמְאָה כִּי אִם-לְאָב וּלְאֵם וּלְבֵן וּלְבַת לְאָח וּלְאָחוֹת אֲשֶׁר-לֹא-הָיְתָה לְאִישׁ יִטַּמָּאוּ:
פרטים אלו מזכירים את הכתוב בפרשתנו
כו וְאַחֲרֵי טָהֳרָתוֹ שִׁבְעַת יָמִים יִסְפְּרוּ-לוֹ:כז וּבְיוֹם- בֹּאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ אֶל-הֶחָצֵר הַפְּנִימִית לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ יַקְרִיב חַטָּאתוֹ נְאֻם ה' אלוקים:כח וְהָיְתָה לָהֶם לְנַחֲלָה אֲנִי נַחֲלָתָם וַאֲחֻזָּה לֹא-תִתְּנוּ לָהֶם בְּיִשְׂרָאֵל אֲנִי אֲחֻזָּתָם: כט הַמִּנְחָה וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם הֵמָּה יֹאכְלוּם וְכָל-חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לָהֶם יִהְיֶה:ל וְרֵאשִׁית- כָּל-בִּכּוּרֵי כֹל וְכָל-תְּרוּמַת כֹּל מִכֹּל תְּרוּמוֹתֵיכֶם לַכֹּהֲנִים יִהְיֶה וְרֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל-בֵּיתֶךָ:לא כָּל-נְבֵלָה וּטְרֵפָה מִן-הָעוֹף וּמִן-הַבְּהֵמָה לֹא יֹאכְלוּ הַכֹּהֲנִים:
הנביא חוזר שוב על כך שהכוהנים אינם קבלים נחלה ולכן כל מחייתם הא מאת בני ישראל - אם זה חלקים מהקורבנות ואם זה מתנות הכהונה (תרומה, ביכורים ועוד). הנביא מדגיש שנתינת מתנות הכהונה מביאה ברכה למביא המתנה. הפסוק האחרון מביא מדגיש את איסור נבילה וטריפה. אמנם כל אדם מישראל אסור באיסורים אלו אבל הכוהנים חייבים בהקפדה יתירה בנושא.
סטאטיצטיקה לפרשת אמור
פרשת אמור היא הפרשה ה-31 בתורה וה-8 בחומש ויקרא. הפרשה נכתבת ב-217 שורות בספר תורה ויש בה 17 פרשיות (מיקום 14), מתוכן 11 פרשיות פתוחות ו -6 סתומות. בפרשה יש 124 פסוקים (מיקום 15),1614 מילים (מיקום 22) ו-6106 אותיות (מיקום 23). לפי ספר החינוך יש בפרשת אמור 63 מצוות (מיקום 2), מתוכן 24 מצוות עשה (מיקום 2) ו-39 מצוות לא תעשה (מיקום 2).
חדשות הכי טריות
מהעולם היהודי
כ׳ בְּאִיָּר תשע״ה
20th of Iyyar, 5775
نوزدهم اردیبهشت ۱۳۹۴ اسلامی
در ایران اشغالی
Sat, 9 May 2015
אמירות פוגעניות וכינויים
בימים אלה מקודם רעיון הפיכתו של יום כ"ו באייר,
התאריך העברי של הניצחון על גרמניה הנאצית, כיום
חג לאומי יהודי. זאת תוך שימת דגש מיוחד על סיפורי
הגבורה של לוחמים יהודיים בזירות הקרבות
השונות של מלחמת העולם השנייה
''מעורר פולמוס הלכתי נרחב במאות השנים האחרונות''. עוף בעל ארבע רגליים שנמצא בבלגיה
''הזדמנות לרכוש ידע הלכתי נדיר על רגל אחת''. מאות יהודים דנים בסוגייה
הכשרותית
גאווה יהודית: העיתון הצרפתי
"לה פריזיאן" הכתיר את בית הספר
לבנות יהודיות
"בית חנה" כמוסד המוביל בפריז
99% מהתלמידות זכאיות לבגרות. ''בית חנה''
|
ת יוצאי אתיופיה החליטה תנועת בני עקיבא להעניק את אות יקיר התנועה בתחום קליטת העלייה לפעיל החברתי עו"ד דוד (דרסלי) אבטה. אבטה, שעלה מחבל גונדר שבאתיופיה, הינו בוגר התנועה, קצין בדרגת סרן בשירות מילואים
פעיל, העובד כיום כעו"ד בתחום האזרחי-מסחרי. אבטה פועל לאורך שנים לקידומה ושילובה של קהילת יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית. האות יוענק לאבטה במסגרת אירוע לציון 85 שנה להקמת התנועה שיתקיים בתחילת החודש הבא במושב בני ציון.
|
השר הרב בן דהן: "למרות ששמו של
הארגון הוא גיבורים קטנים, אתם
באמת גיבורים גדולים. אתם מלמדים
אותנו מה זה עוז ועוצמה וכוח רצון"
ההתכנסות שאורגנה ע"י יד לאחים והמועצה
הדתית בעיר ובראשות רב העיר, הגר"י פרץ
שליט"א, כללה תפילה המונית תחת כיפת
השמים ונערכה מול היכל הספורט העירוני -
בדיוק בשעה שבה נערך במקום אירוע
שמד המוני של המיסיונרים
כך זה נראה בהדלקת המדורה הראשונה - של חסידות בויאן
גם המפכ"ל, יוחנן דנינו, הצטרף להילולה
התמקמו מבעוד מועד על הפאראנצ'ס
ארה”ב: חודש מורשת יהודית
חודש המורשת היהודית, אירוע ראשון
מסוגו, צוין לאחרונה בארה”ב ובמהלכו
חלקו כבוד לתרומת היהודים לאומה
לאורך 350 שנות היסטוריה אמריקאית.
יהודי הראשן ששירת ב ’’ סנאט האמריקאי ’’
*1845–1851
היה * דייויד לאוי יולי
George Soros at the Munich Security Conference in 2011
| |
| |||||||||||||||||||||
| Total population | |||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
לצד פעלן של דמויות כמו המדען אלברט איינשטיין, יזם הג’ינס לוי שטראוס, ואנשי שם יהודים מהעת החדשה, ביקש הנשיא ברק אובמה, להדגיש “את השמות הרבים מאין ספור שאנחנו לא מכירים - את המורים, בעלי העסקים הקטנים, הרופאים והאחיות, יהודים שרק ביקשו לחיות בהגינות ובשלווה ולספק לילדיהם את מה שהם עצמם לא זכו לו”. הנשיא ואשתו אירחו את ערב ההשקה של חודש המורשת היהודית, אירוע שנקבע רשמית בימי הנשיא הקודם ג’ורג’ בוש, אך בוצע בפועל לראשונה, רק השנה.
בין היתר, המארגנים העלו על נס את פעלן של הנשים היהודיות המצחיקות. ספריית הקונגרס בוושינגטון בחרה לדון בדמותן של הקומיקאיות היהודיות, במסגרת ערב צפייה ודיון בסרט “עושות צרות: שלושה דורות של נשים יהודיות מצחיקות”, המתאר את ההומור וההעזה שבה פרצו לתודעה הציבוריות במהלך המאה ה-20 קומיקאיות כמו פאני ברייס, מולי פיקון, ג’ואן ריוורס, גילדה רדנר ואחרות.
במסגרת האירועים הוקדש ערב ל”חוויה היהודית בתקופת מלחמת האזרחים”, ונדונו גם טקסטים ומסמכים שונים, ביניהם פקודתו של גנרל יוליסס גרנט, לגרש את כל היהודים שהתגוררו במחוזות שבשליטת צבאו במדינות טנסי, מיסיסיפי וקנטאקי. כן נערכה עלייה לרגל לבית הקברות היהודי בסינסינטי, שכללה סיור בין הקברים ותפילה ציבורית. במוזיאון הלאומי להיסטוריה צבאית יהודית אמריקאית בוושינגטון נערכה תערוכה ובה הוצגו דיוקנאות כל החיילים היהודיים שהקריבו את חייהם במהלך המלחמות האחרונות באפגניסטן ועיראק.
כיתוב: הקומיקאית מולי פיקון
| Judah P. Benjamin | |
|---|---|
 | |
| Confederate States Secretary of State | |
| In office March 18, 1862 – May 10, 1865 | |
| President | Jefferson Davis |
| Preceded by | William Browne (Acting) |
| Succeeded by | none |
| Confederate States Secretary of War | |
| In office September 17, 1861 – March 24, 1862 | |
| President | Jefferson Davis |
| Preceded by | LeRoy Walker |
| Succeeded by | George Randolph |
| Confederate States Attorney General | |
| In office February 25, 1861 – November 15, 1861 | |
| President | Jefferson Davis |
| Preceded by | Position established |
| Succeeded by | Wade Keyes (Acting) |
| United States Senator from Louisiana | |
| In office March 4, 1853 – February 4, 1861 Serving with Pierre Soulé, John Slidell | |
| Preceded by | Solomon Downs |
| Succeeded by | John Harris |
| Personal details | |
| Born | Judah Philip Benjamin August 11, 1811 Christiansted, Danish West Indies (now Virgin Islands, U.S.) |
| Died | May 6, 1884 (aged 72) Paris, France |
| Political party | Whig (Before 1856) Democratic (From 1856) |
| Spouse(s) | Natalie Bauché de St. Martin (m. 1833; 1 child) |
| Alma mater | Yale University |
| Religion | Judaism |
| Signature |  |
סרט אמריקני על
סוחר סמים ישראלי
סרט אמריקאי חדש המופץ בימים אלה, חוזר אל פרשיית סמים שהסעירה את הקהילה היהודית בברוקלין לפני כעשרים שנה. הסרט
”Holy Rollers”, מספר על שלמה גולד, צעיר חסיד מברוקלין, שהשידוך שלו אינו עולה יפה והוא מדרדר ונענה להצעה של סוחר סמים מהקהילה הישראלית המקומית, לשמש כבלדר למה שהוא מאמין כי מדובר בתרופות. הסרט מכיל הרבה שמאלץ יהודי, ומילים רבות ביידיש, כמו ‘גאלט’, ‘בובלאך’, ‘גויים’, נשמעות בפס הקול. מפיק הסרט הוא יוסף אבו-חצרה, בעל מועדון, שהתלהב מהסיפור האמיתי, שכרך את כנופיית מבריחי הסמים עם הקהילה החסידית בברוקלין, שנעזרה באברכים להסתרת הסחורה בשטריימלים ובמזוודות הנסיעות שלהם. גיבור הסיפור יוצא לתרבות רעה, פוגע בקדושת השבת, ואף מגייס בלדרים חסידים שיעשו עבורו את העבודה. לשאלה אם הסרט הוא טוב או רע ליהודים, ענה אבו=חצרה כי הגיבור חוזר בסופו של הסרט אל האמונה, חוזר לגדל פאות ומתקרב אל אלוקיו.
כיתוב: כרזת הסרט “הולי רולרס”
ליטא: צלב הקרס הוא
מורשת היסטורית
בית משפט ליטאי קבע לאחרונה כי צלב הקרס הוא חלק ממורשתה ההיסטורית של המדינה ולא סמל נאצי. ההחלטה באה בסיום משפטם של ארבעה אנשים שנשאו צלבי קרס במצעד יום העצמאות הלאומי בעיר קלאייפדה.
“אין לשייך את צלב הקרס לנאצים אלא לראות בו סמל של התרבות הבלטית, סימן עתיק של אבות אבותינו אשר נגזל מהם ונעשה בו שימוש נבזי בידי עמים אחרים”, צוטט אחד מעדי ההגנה במשפט.
אפרים צורף ממכון ויזנטל, כינה את ההחלטה “מעוררת זעם”, וכזאת שעלולה להוביל להתגברות השימוש בסמלים נאציים בידי חוגים לאומניים קיצוניים בליטא. “ההיתר להשתמש בצלבי קרס שולח מסר ברור ליהודים המקומיים, קורבנות הנאצים, כאילו הם אינם רצויים בארץ הולדתם”, אמר צורף והוסיף, כי “השופטים הליטאים שוב חושפים את דעותיהם הקדומות המעדיפות את המרצחים על פני הקורבנות. אנחנו קוראים לבתי המשפט בליטא לשנות את ההחלטה מעוררת הזעם והראויה לבוז, ומהר ככל האפשר”.
צלבי קרס הוצגו בעבר בחגיגות ה-1 במאי של ליטא וכן בחזית הארמון הנשיאותי שבעיר הבירה וילנה. באף אחד מהמקרים לא נקטו המשטרה ושאר רשויות החוק, כל פעולה כנגד היוזמה.
שבוע טוב ומבורך
No comments:
Post a Comment