10.16.2015

שבת שלום תורה והפטרה פרשת נח



























Editor David Fakheri
سردبیر داوید فاخری
עורך דוד פאחרי



    For important News of the world
     ( in English, Farsi and Hebrew )
    Please visit us every day
     at Facebook under the 
    editor's name
    ( David Fakheri داوید فاخری )
     בתמונה: אובמא מנשק את ידו של מלך הסעודי










     4th of heshvan, 5776 

    Sat, 17 October 2015 

     بیست و پنجم مهر ماه ۱۳۹۴ 

    در ایران اشغالی



    **************

    קריקטורה לכבוד שבת: פרשת נח

    אלחנן בן אורי




    קריקטורה לכבוד שבת: פרשת נח









    * תורה של השבוע *







    פרופסור בן שלמה



    פרשת


    נח *



    ‎הרב בני לאו‎'s photo.




    פעם ראשונה שמופיע בתורה דיבור של ה' לאדם הוא בהוראה לנוח, לצאת מן התיבה: "וידבר אלהים אל נח...". עד עתה כל ההוראות של ה' באו בלשון רכה, "ויאמר ה''". מסתבר שנוח לא רצה לצאת מהתיבה. היה לו בטוח, חם, מוגן. מה חיכה לו בחוץ? מי חיכה לו? הבחירה לחיות סגור בקירות התיבה מצריכה את ה' לנזוף בו ולדבר אליו בלשון קשה - צא מן התיבה! אדם לא צריך להסתגר בעולמו. תפקידך לצאת ולדאוג לתיקון עולם. נח לא בנוי לזה. צריך לחכות עוד מאות שנים עד שיגיע אברהם ויהפוך להיות מקור הברכה המסתובב בעולם ודואג לכל הבריות כולם.
    אני יוצא מערב לציון עשר שנים להסתלקותו של זרח ורהפטיג, ממנהיגי המפד"ל. תחושה מעניינת של פער בין דור צעיר שבחר לצאת מכל התיבות ולחיות במרחבי החיים הישראליים, לבין דור שממשיך לדבר על ה"מגזר". אז זהו, שאין באמת מגזר. יש מרחב דעות והתנהגויות. יש מקום לכולם ואין צורך לקטלג. התיבה שייכת לקבוצות סקטוריאליות שמאוימות מהחוץ. היציאה מן התיבה דורשת בטחון שמקורו בשמחה. על הרצף שבין "חרדים" ל"חילוניים" נמתח קו מלא גוונים של יהודים שבחרו לשבור קירות ולהיפגש בארצות החיים בשמחה וברוגע.





    ***********************



     פרשת נח 

    * לילדים * 

    גם

    פרשת נח
    אלוהים אינו מרוצה מהעולם שהוא עצמו ברא. זאת, מפני שבני האדם עושים בו רע. לכן מביא עליהם אלוהים את המבול. המבול מחריב את העולם. ניצולים ממנו רק נֹחַ, משפחתו ובעלי החיים שהעלה נֹחַ לתיבה, זוגות־זוגות.
    בתום המבול שולח נֹחַ עורב, ולאחר מכן יונה כדי לבדוק את המצב מחוץ לתיבה. כאשר היונה חוזרת עם עלה של זית בפיה, יודע נֹחַ שֶׁקַּלּוּ המים. אלוהים כורת ברית עם נֹחַ ומשפחתו, ומבטיח להם שהמבול לא יחזור. אלוהים נותן לברית אות - הקשת בענן.
    בסיומה של הפרשה מסופר על מִגדל בָּבֶל. לאחר בריאת העולם דיברו כל בני האדם אותה שפה. העולם היה מלוכד. באמצעות הכוח המְלַכֵּד הזה בנו האנשים מִגדל גבוה שראשו בשמים. אלוהים לא רצה בכך, ולכן בּוֹלֵל את השפה של בני האדם, ויצר ממנה שפות שונות. 


     * הפטרה *

    של פרשת

     * נח* 

    1

    תמונה– קבר דוד המלך, בצילום מ-1903



      (שירי (מלשון רינה ורננה - כלומר השמיעי זמר של שמחה)
    עֲקָרָה - לֹא יָלָדָה
      (ביטוי כפול לאשה עקרה, שאין לה ילדים, הכוונה לארץ ישראל העצובה כמו אשה עקרה, המקנאת בכולן ולא שמחה כשהיא רואה את משחק הילדים, כך ארץ ישראל העזובה, אינה יכולה לשמוח עם העולם)
    !
    פִּצְחִי רִנָּה
      (פתחי את פיך בשיר)
    וְצַהֲלִי
      (והשמיעי צהלולים - קולות שמחה)
    לֹא חָלָה
      (האשה שמעולם לא היו לה ילדים ('חלה' במלעיל - מלשון מחולל, גורם לחיים, כמו בהאזינו: ותשכח אל מחוללך). כלומר: "צהלי! - האשה חשוכת הילדים:)
    -
    כִּי רַבִּים בְּנֵי שׁוֹמֵמָה
      (שוממה - האשה הבודדת (הרווקה) והעצובה, שמחי ארץ ישראל שנותרו יותר בנים לך מאשר...)
    מִבְּנֵי בְעוּלָה
      (בעולת בעל, כלומר נשואה. הכוונה לארצות אומות העולם, שהשתתפו בשנות הגלות בתענוגות העולם, עד שנדמה היה שיש להם קשר טוב יותר עם ה')
    ! אָמַר יְהוָה.
    הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ
      (תרחיבי את שטח האוהל שלך. קריאה לארץ ישראל להתכונן לשובם של בני ישראל הרבים מן הגלות והגולה)
    וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ
      (את הבד של קירות המשכנות - האוהלים שלך, יטו - ימתחו.)
    אַל תַּחְשֹׂכִי
      (אל תחסכי, לא להתקמצן - תרחיבי את האוהל בגדול.)
    !
    הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ
      (הגדילי את אורך מיתרי האוהל - החוטים בהם האוהל נתפס)
    וִיתֵדֹתַיִךְ חַזֵּקִי
      (תקעי את היתדות של האהלים חזק באדמה, שיחזיקו את האוהלים הגדולים, ואת האנשים הרבים העומדים להגיע.)
    .
    כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי
      (הארץ תתרחב לכל הכיוונים)
    , וְזַרְעֵךְ
      (בניִך)
    גּוֹיִם
      (עמים רחוקים)
    יִירָשׁ
      (ינצח במלחמה. (הביטוי וזרעך גויים יירש רומז לשבועת אברהם))
    וְעָרִים נְשַׁמּוֹת
      (ערים שהיו שממה במשך זמן רב)
    יוֹשִׁיבוּ
      (יהיו מיושבים)
    .
    אַל תִּירְאִי
      (אל תפחדי (ירא פירושו מפחד - כמו הקול 'רררררר' המושמעת בלשון - לא ריש גרונית))
    כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי
      (לא תתביישי: אין לך מה לפחד, שכן לא תהיי עוד מבויישת, ותוכלי לעמוד על שלך)
    וְאַל תִּכָּלְמִי
      (נכלם פירושו מושפל)
    כִּי לֹא תַחְפִּירִי
      (חופר הוא אדם מתבייש, אולי מלשון התחפרות בעפר האדמה שאדם רוצה להתחבא בה כשעשה מעשה מבייש)
    ,
    כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ
      (את הבושה של ימי היותך עלמה צעירה)
    - תִּשְׁכָּחִי
      (תשכחי את הימים בהם אף בחור לא רצה בך, כלומר הימים בהם היית ריקה מבנייך, בני ישראל)
    , וְחֶרְפַּת
      (חרפה - חילוף אותיות עם חפרה - מלשון בושה כפי שהסברנו בפסוק הקודם)
    אַלְמְנוּתַיִךְ
      (כביכול הימים העצובים בהם מת בעלך - כלומר הימים שלאחר עזיבת בני ישראל אל הגולה)
    לֹא תִזְכְּרִי עוֹד.
    כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ
      (והסיבה שאת יכולה להיות בטוחה בכך, או הסיבה שכך יהיה: כי אותו אחד שיתחתן אתך שוב, ואותו אחד שהוא זה שעושה אותך)
    - יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ, וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל
      (ואותו אחד שגואל אותך - כלומר נושא אותך לאשה לאחר תקופת האלמנות, אותו אחד שהוא שנקרא "קדוש ישראל" (כאן הנביא כבר עובר ללשון הנמשל))
    - "אֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ" יִקָּרֵא
      (בסופו של דבר כולם יבינו שאין לכל ארץ את האלוה שלו, אלא שיש 'אלהי כל הארץ' אחד.)
    כִּי כְאִשָּׁה עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ קְרָאָךְ יְהוָה, וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס אָמַר אֱלֹהָיִךְ. ז
    בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ, וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ.
    בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי - רֶגַע - מִמֵּךְ.
    וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ...
    אָמַר גֹּאֲלֵךְ יְהוָה.
    {ס}

    כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי
      (זה דומה למבול)
    -
    אֲשֶׁר
      (במאמר מוסגר, כמו ש...)
    נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר
      (הבטחתי לא לעבור על שבועת...)
    מֵי נֹחַ
      (המבול)
    עוֹד עַל הָאָרֶץ,
    כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף
      (שלא אכעס, נשבעתי מ- = הבטחתי לא. קצף מלשון כעס (הרוק הקוצף בפה האדם הכועס))
    עָלַיִךְ וּמִגְּעָר
      (והבטחתי לא לגעור)
    בָּךְ.
    כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ
      (יזוזו)
    וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶנָה
      (יכולות לנטות על הצד ולהתעקם (תמוטנה מלשון נטייה), אפילו הרים וגבעות יכולים לזוז)
    , וְחַסְדִּי
      (אבל לעומת זאת: החסד שלי)
    מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ יְהוָה. {ס}

    יא עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה, הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים. יב וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח, וְכָל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ. יג וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְהוָה, וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ. יד בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי, רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק כִּי לֹא תִירָאִי וּמִמְּחִתָּה כִּי לֹא תִקְרַב אֵלָיִךְ. טו הֵן גּוֹר יָגוּר אֶפֶס מֵאוֹתִי, מִי גָר אִתָּךְ עָלַיִךְ יִפּוֹל. טז (הן) הִנֵּה אָנֹכִי בָּרָאתִי חָרָשׁ נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ, וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית לְחַבֵּל. יז כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי, זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי יְהוָה וְצִדְקָתָם מֵאִתִּי נְאֻם יְהוָה.

    ,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,



    הפטרות

    נח

    כיתיצה

    וראה


    2

    בוודאי שמתם לב לכותרת החריגה של המאמר שכן אותה הפטרה משמשת בשלוש שבתות בשנה ומשתי זוויות התבוננות שונות.
    ההפטרה היא בספר ישעיהו פרק נ"ד ועד פרק נ"ה ה. בפרשת נח קוראים את כל ההפטרה. בפרשת ראה קוראים את חציה השני מפרק נ"ד פסוק יא ואילו בפרשת כי תצא קוראים את חציה הראשון המתחיל במילים "רוני עקרה" ועד פסוק י'. במאמר מוסגר נעיר שהמשך פרק נ"ה משמש כהפטרה לתעניות ציבור (צום גדליה, עשרה בטבת, תענית אסתר, י"ז בתמוז ותשעה באב) בתפילת מנחה.

    בפרשת נח, ההפטרה מקושרת לפרשת השבוע, ההקשר המידי הוא בפסוק ט' בו מוזכר המבול אולם בפרשות ראה וכי-תצא, ההקשר הוא שההפטרה היא אחת משבע הפטרות הנחמה הנקראות לאחר תשעה באב, וגם לפי הקשר זה התוכן די ברור. בעיוננו ננסה להחליף את נקודת המבט בכל פעם. דיון מפורט על מהות כל הפטרות הנחמה יופיע בפרשת ואתחנן בע"ה.

    א רָנִּי עֲקָרָה, לֹא יָלָדָה; פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לֹא-חָלָה, כִּי-רַבִּים בְּנֵי-שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר ה'.  ב הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ, וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ--אַל-תַּחְשֹׂכִי; הַאֲרִיכִי, מֵיתָרַיִךְ, וִיתֵדֹתַיִךְ, חַזֵּקִי.  ג כִּי-יָמִין וּשְׂמֹאול, תִּפְרֹצִי; וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ, וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ.

    ההפטרה מתחילה בציווי על האישה העקרה לשמוח לצהול ולפצוח ברינה. מי שמכיר זוגות שבמשך שנים מתקשים להביא ילדים לעולם יודע כי למרות שכלפי חוץ הם מנסים להתנהג כרגיל, משהו חסר שם. לעתים אפילו נגרמת מבוכה כאשר לך יש ילדים ואילו לחבריך או חברותיך אין ילדים במשך שנים ארוכות. כיצד אפשר לשמוח במצב כזה?
    זהו מצב עם ישראל לאחר החורבן, כאשר נראה שהכול אבוד. בית המקדש חרב, העם בגלות, והקשר עם אלוקים נותק. עם ישראל הוא עם שוממה. אולם פסוק ב' הוא פסוק מנחם. הרי איש לא נשאר אבל בכל זאת יש ציווי להרחיב את האוהל, לחזק אותו, להוסיף חדר לבית. ובפסוק ג' מגיעה ההבטחה הגדולה ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גויים יירש. לפני שני פסוקים התבשרנו על עם ישראל כדומה לאשה עקרה אבל הנה יש הבטחה ברורה של זרע רב. 

    בהקשר של פרשת נח, ניתן להביט על פסוקים אלו כמייצגים את נח בצאתו מהמבול ורואה עולם חרב. נשארו שמונה אנשים בלבד, ונח כבר די זקן. מה יהיה בעולם השומם? האם יש טעם לבנות בתים וערים? בשביל מי? לא נשאר איש. אותה הבטחה לעם ישראל היא הבטחה לאנושות כולה.

    ד אַל-תִּירְאִי כִּי-לֹא תֵבוֹשִׁי, וְאַל-תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי:  כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי, וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי-עוֹד.   ה כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ, ה'  צְבָאוֹת שְׁמוֹ; וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, אֱלֹקי כָל-הָאָרֶץ יִקָּרֵא.  ו כִּי-כְאִשָּׁה עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ, קְרָאָךְ ה'; וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס, אָמַר אֱלֹקיִךְ.  ז בְּרֶגַע קָטֹן, עֲזַבְתִּיךְ; וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים, אֲקַבְּצֵךְ.  ח בְּשֶׁצֶף קֶצֶף, הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ, וּבְחֶסֶד עוֹלָם, רִחַמְתִּיךְ--אָמַר גֹּאֲלֵךְ, ה'.

    שוב, פסוקים אלו ברורים הרבה יותר בהקשר של הפטרות נחמה לאחר החורבן. עם ישראל מתואר כאלמנה (בדימויים אחרים הוא מתואר כגרושה). דימוי האלמנה קשה מעט שכן לא ייתכן שהקב"ה מת, אולם דווקא בגלל זה הנחמה גדולה יותר. לאישה גרושה תמיד יש אפשרות לחזור לבעלה הראשון (במידה ולא נשא אישה אחרת) אבל לאישה אלמנה אין תקווה לחזור לאישה הראשון. ולמרות שכך עם ישראל מרגיש לאחר החורבן, הדבר אינו נכון והקב"ה מבטיח שהקשר - המשול לקשר נישואין - יתחדש. הנבואה אפילו מקטינה את חטאי עם ישראל לכדי רגע קטון- שצף קצף והסתרת פנים רגעית, שאינה מעידה על הכלל.


    {ס} ט כִּי-מֵי נֹחַ, זֹאת לִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי-נֹחַ עוֹד, עַל-הָאָרֶץ--כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ, וּמִגְּעָר-בָּךְ.  י כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ, וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה--וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא-יָמוּשׁ, וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט, אָמַר מְרַחֲמֵךְ, ה'.

    פסוק ט' עושה עבורנו את ההשוואה במפורש. החורבן נמשל למבול. אולם הברית בין ה' לעם ישראל, כמוה כברית בין ה' לאנושות (המבוטאת בקשת) .

    עד כאן הפטרת פרשת כי תצא. הפטרת פרשת ראה (המוקדמת לפרשת כי תצא בשבועיים) מתחילה מכאן. 

    {ס} יא עֲנִיָּה סֹעֲרָה, לֹא נֻחָמָה; הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ, אֲבָנַיִךְ, וִיסַדְתִּיךְ, בַּסַּפִּירִים.
    כל מה שנאמר עד כאן (בין אם בנבואה זו ובין אם בהפטרת הנחמה הקודמת של פרשת עקב) לא מספיק, ועם ישראל עדיין לא מנוחם דיו. 

    יב וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ, וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח; וְכָל-גְּבוּלֵךְ, לְאַבְנֵי-חֵפֶץ.  יג וְכָל-בָּנַיִךְ, לִמּוּדֵי ה'; וְרַב, שְׁלוֹם בָּנָיִךְ.

    מיד לאחר תיאור עם ישראל כענייה סוערה, ממשיל הנביא דימוי של ריבוי תכשיטים יקרים המהווה רימום עם ישראל מהתחתיות והלבשתו בתכשיטי פאר. פסוק י"ג מחזק שוב את ההבטחות הנוגעות לזרע ולצאצאים. 

    יד בִּצְדָקָה, תִּכּוֹנָנִי; רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק, כִּי-לֹא תִירָאִי, וּמִמְּחִתָּה, כִּי לֹא-תִקְרַב אֵלָיִךְ.

    והנה קשר לנוסף לפרשת נח. אם המבול בא כעונש על חטא החמס (גזל) הרי שהתיקון הוא הצדקה וההתרחקות מהעושק. 

    טו הֵן גּוֹר יָגוּר אֶפֶס, מֵאוֹתִי--מִי-גָר אִתָּךְ, עָלַיִךְ יִפּוֹל.  טז הן (הִנֵּה) אָנֹכִי, בָּרָאתִי חָרָשׁ--נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם, וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ; וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית, לְחַבֵּל.  יז כָּל-כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ, לֹא יִצְלָח, וְכָל-לָשׁוֹן תָּקוּם-אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט, תַּרְשִׁיעִי; זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי ה' וְצִדְקָתָם, מֵאִתִּי--נְאֻם-ה'.

    פסוקים אלו מעט קשים להבנה אולם מהתוכן הכללי נראה שמדובר על מלחמה כלשהי (אולי מלחמה נוספת על ירושלים). משקל הנבואה הוא שירי והכוונה היא שאותם עמים הצרים על ירושלים ועל עם ישראל בטוחים בכלי נשקם, אולם עליהם לפחד מהקב"ה ומי שגר (מפחיד) את עם ישראל/ירושלים (אותך) יפול בקרב. הסיבה היא שהצלחת הגויים במלחמתם בישראל אינה בגלל כלי הנשק שלהם (שגם הם נבראו בידי ה'), אלא בגלל חטאי ה', אולם כאשר עם ישראל הוא בנחלת עבדי ה', אותם כלי משחית לא יצליחו במשימתם.

    {ס} א הוֹי כָּל-צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם, וַאֲשֶׁר אֵין-לוֹ כָּסֶף; לְכוּ שִׁבְרוּ, וֶאֱכֹלוּ, וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא-כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר, יַיִן וְחָלָב.  ב לָמָּה תִשְׁקְלוּ-כֶסֶף בְּלוֹא-לֶחֶם, וִיגִיעֲכֶם בְּלוֹא לְשָׂבְעָה; שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ אֵלַי וְאִכְלוּ-טוֹב, וְתִתְעַנַּג בַּדֶּשֶׁן נַפְשְׁכֶם.  ג הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם; וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם, חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים.  ד הֵן עֵד לְאוּמִּים, נְתַתִּיו; נָגִיד וּמְצַוֵּה, לְאֻמִּים.  ה הֵן גּוֹי לֹא-תֵדַע תִּקְרָא, וְגוֹי לֹא-יְדָעוּךָ אֵלֶיךָ יָרוּצוּ--לְמַעַן ה' אֱלֹקיךָ, וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ.  {ס}

    חלק זה של ההפטרה הוא בפרק נ"ה ועוסק בראשיתו בתורה. התורה נמשלה למים ומי שצמא צריך ללמוד תורה. יותר מכך, התורה ניתנת בחינם לכל מי שמבקש אותה והיא גם משביעה את האדם במזון רוחני ומדשנת אותו. כמובן שהחזרה לתורה תוביל לחידוש הברית בים עם ישראל - עבדי דוד הנאמנים, ובין ה'.
    בהפטרת בראשית הפסוק האחרון הוא: "אַתֶּם עֵדַי נְאֻם-ה'..." ויש כאן דמיון לפסוק ד' והרעיון הוא שעם ישראל מהווה עדות בעולם לקיומו של הקב"ה (רעיון דומה מופיע בהפטרות נוספות כדוגמת הפטרת שמות), 


    ,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

    עדן בן זקן - מלכת השושנים



    משה פרץ ועומר אדם - היא רק רוצה לרקוד








    שבוע טוב , יפה ומבורך






















    No comments:

    Post a Comment

    POST توراه و هفطارای

    Every Post's Information