עברית
פרשת ואתחנן מכילה שניים מהטקסטים החשובים ביותר ביהדות. עשרת הדברות והפרק הראשון של שמע ישראל. במאמר נדון בזיקה בין השניים.
בפרשת ואתחנן מסתיים הנאום הראשון של משה רבנו (באותו פסוק בו סיימנו את קריאת התורה היום - תשעה באב), יש פסקה קצרה המתארת את הקדשת ערי המקלט - אירוע שקרה בפועל, ומיד לאחריו מתחיל הנאום השני והארוך המסתיים בפרקי המצוות הארוכים (עיון בטבלת הסטטיסטיקה בתורה יראה כי הפרשות הראשונות בחומש דברים דלות במצוות לעומת פרשות ראה, שופטים וכי תצא המכילות כחמישית ממצוות התורה, ייתכן כי לפרשות אלו רומז הדיבור בתחילת החומש "הואיל משה באר את התורה...")
הנאום השני, מתחיל הישר בעשרת הדברות. נציין כי המונח הנכון היה צריך להיות "עשרת הדברים", שכן זה המונח בו התורה עצמה משתמשת ולא פעם אחת אלא שלוש:
שמות לד כח: ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה ויכתב על הלחת את דברי הברית עשרת הדברים:
דברים ד יג: ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים ויכתבם על שני לחות אבנים:
דברים י ד. ויכתב על הלחת כמכתב הראשון את עשרת הדברים אשר דבר ה' אליכם בהר מתוך האש ביום הקהל ויתנם יהוה אלי:
על ההבדלים הרבים בין עשרת הדברות (משיקולי הרגל נישאר עם הצורה השגורה) עצמם ודרכי קבלתם נכתב הרבה, נתרכז הפעם דווקא בשווה. סיום הדיבר הראשון, ואולי אף החשוב ביותר זהה לחלוטין.
הדיבר הראשון הוא כמובן "אנכי ה' אלוקיך" והוא זהה כמעט לחלוטין (אני משאיר לקוראים לרשום בתגובות את ההבדלים המועטים בדיבר הראשון ואולי אף לנסות לעמוד על משמעותם)
"אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל-פָּנָי: לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל כָּל-תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ: לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל-בָּנִים וְעַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים לְשׂנְאָי: וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי"
בפרשת יתרו הדיבר הזה נראה חשוב, אולם לא מצינו בפשט (למרות שבמדרשים יש תיאור) עבודה זרה אצל בני ישראל במצרים. ואילו מיקום הדיבר בפרשתינו הינו קליעה מדויקת אל המטרה. כל נאומו הראשון של משה המדבר על ירושת הארץ מכיל אזהרות מפני עבודה זרה ובמיוחד לקראת סיומו בפרשתנו האזכור המפורש לעשרת הדברים שהבאנו למעלה ומתוך כל הדברות מתייחסים רק לדיבר הראשון (פרק ד' טו-כא). מיד עם התחלת הנאום השני משה רבנו חוזר על עשרת הדברות ובראשם הציווי של אנכי ה'.
מקובל לפרש את פרשת משפטים כהמשך ישיר של עשרת הדברות וכפירוש שלהם. ננקוט באותה גישה בפרשת ואתחנן ונמצא שהפרשיה הבאה מיד אחרי עשרת הדברות היא פרשת שמע ישראל. בגזרה שווה ניתן לומר שפרשיית שמע ישראל מפרשת את הדיבר הראשון. פרשיית שמע לפי התיאור הזה נאמרה למשה בסיני והיתה בין הראשונות שנאמרו לו. פרשיית שמע מהווה קבלת עול מלכות שמים וחוזרת למעשה על הדיבור הראשון. בפרשייה אין בכלל ענינים של שכר ועונש, כולה התגלות של ה' בעולם. המילה העיקרית פה היא אחד. לעומת כל העבודות הזרות המורכבות מאלילים רבים ( שמש ירח כוכבים עץ ואבן – כפי המפורט בפרק ד' טז-יט) ה' הוא אחד – על כל מידותיו. פרשיית שמע ישראל היא הרחבה של הדיבור הראשון אבל היא יותר מכך. מידות הדין מוזכרות כבר בדיבר הראשון. מידות הרחמים מאוזכרות מאוחר יותר. בשמע ישראל אין מידות כלל, אלא זהו הציווי הבסיסי על כל יהודי ללכת אחרי אלוקים אחד בכל מקום (בבית ובדרך) ובכל זמן (בשבתך ובקומך) ולזכור זאת תמיד (תפילין ומזוזות). ענינים השכר והעונש מוזכרים כולם בפרשיית ההמשך "והיה אם שמוע" הנמצאת בפרשת עקב, פרשה המתארת גם את חטא העגל, ואף כאן ניתן לראות הקבל בין פרשות יתרו וכי-תשא לבין ואתחנן עקב. את עשרת הדברות לא נקבע להגיד מדי יום בתפילה, אולי מאחר וחכמינו לא רצו ליצור מצב בו יש מצוות "נחשבות" יותר מאחרות, אולם קריאת שמע פעמים ביום, הינה אזכור ישיר של הדברות.
* הפטרה של פרשת ואתחנן *
בחירת ההפטרה היא מישעיהו 40: 1-26.
בשבת שלאחר תשעה באב נקראת שבת נהה
שם המיוחדים לשבת זו נגזרת מהמילים הראשונות של ההפטרה, "ניחם, ניחם" - שמשמעותה "להתנחם, להתנחם." מילות אלה פתוחים
אחת הנבואות המפורסמות ביותר של ישעיהו של נחמה
ישעיהו מבטיח ש, אחרי בני ישראל נענשים והוגלו, הם חווים פיוס יוצא דופן עם אלוהים. "דבר ברכות לירושלים," אלוהים מדריך אותי, ואומר לי העיר שכהונתה של נגמרה (40: 2). היא סיימה לשלם את המחיר על פשעיה, וכפרה על חטאיה. עכשיו הוא זמן להתכונן לגילוי מדהים של נוכחותו של אלוהים.
העמקים יועלו, הגבעות שטוחות, ועל רמה עצומה נוכחותו של אלוהים פשוט תופיע לכל בני האדם לעיניים.
ישעיהו מדגיש כי נבואה זו תהיה ללא ספק יצאה אל הפועל. שלא כמו דשא ופרחים, שלקמול ולדעוך, מילתו של אלוהים תמיד מילאה.
שוב, ישעיהו מתייחס לעיר ירושלים במילות מנחמות: "Ascend הר נשגב, מבשר השמחה לציון. להרים את הקול שלך עם כוח, מבשר השמחה לירושלים "(40: 9).המסר הוא ברור: אלוהים נמצא כאן כדי שכולם הנה. כמו רועה לוקחת את צאנו למרעה, אלוהים נושא עמו באהבת מכרז.
חגיגה של גדולתו של אלוהים
ישעיהו ממחיש את הכוח מדהים של אלוהים עם סדרה של שאלות: "מי מדד את המים עם החלול של היד שלו? מי שהוטל האבק של כדור הארץ עם מידה? מי שקל את ההרים עם סולם? "(40:12) בהשוואה לכח המדהים של אלוהים, העמים הם כמו טיפה בים, כאילו שום דבר לא נראים באופק שלו.
פעמיים בישעיהו ההפטרה שואל: "למי, אם כן, אתה יכול להשוות את אלוהים? מה צורה משווה לו? "(40:18, 25) ישעיהו מתאר כיצד טיפשי זה יהיה להשוות אלוהים לאלילים, עשויים מכסף והעץ.ניגר אמן מיומן יכול לעשות אליל חברה שלא להפיל, אבל אלוהים בעצמו עשה את כל כדור הארץ.
"הרם את עיניך ותראה," ההפטרה סוגרת, "מי יצרת את אלה?" (40:26) בהתייחסו לכוכבים, את הטקסט מציין כי האל עיצב את כולם. הוא מספרים אותם האחד אחד. כוחו הגדול והכוח עצום הם שאין לטעות בי
תמונה : 'ג'זה תחת אש
יירוט באזור באר שבע (צילום: Michael Bannik )
אזרחים בצפון עיראק נמלטים מאזור ארביל (צילום: AFP)
(צילום: AFP)
בית שנפגע בהפצצות של צבא עיראק נגד דאעש (צילום: EPA)
כוחות הביטחון הכורדיים בפעולה נגד דאעש (צילום: רויטרס)
בני המיעוט היזידי בעיראק שמצאו מקלט בעיר כורדית (צילום: AFP)
עיראק בורחים מבתיהם בסינג'אר בגלל מתקפות דאעש (צילום: AFP)
נתפשים על ידי דאעש כ"עובדי השטן". יזידים שברחו מהעיר סינג'אר לדוחוק (צילום: AFP)
ו
מנחם גולן עם יורם גלובוס בפסטיבל קאן
שי ויאנה .
לא מתעקשים להינשא ברבנות. רק מבקשים שיתנו לנו פתרון.
הרבנות האורתודוכסית בישראל איננה מתירה נישואים של כהן
וגיורת. לכן אין שום דרך שבה אוכל להביא למשרד הפנים תעודת
נישואים קבילה
לתפילין של יד נתחב פתק קטן: אכלת אותה
"למרות מצבה הנפשי (של הרבנית),
לא שוללים במשטרת ארגנטינה את האפשרות
משיקים סרט ונזכרים באהבה הראשונה שלהם. כוכבי "זינוק בעליה
תכף תקראי הכל ובתקווה גם תביני. אוקיי?
לוהטת. פאריז'ה
טורקי. קבב אורפה
שבוע טוב ומבורך
No comments:
Post a Comment